ה י ש ר א ל י ם

פרופיל הישראלי בהודו תואם את זה של הארץ, אבל במינונים אחרים.
התיירות העצמאית:
הצעירים המחפשים את עצמם, ואולי כחלק משגרת דרך שכבר הותוותה. מה כבר יש לחפש בשלב זה? חבורות חבורות של חברה צעירים בגילים שונים: אחרי צבא, או כאלה שפוטרו/התפטרו מעבודה והחליטו לנצל את ההזדמנות. בחברותא מתכננים את היעדים הקרובים, שלאחריהם ייפרדו או ימשיכו ליעד הבא.
באופנועים או בכלי הרכב המקומיים. מושבות של חברה צעירים במסעדות ובאתרים השונים. חלקם כבר מתהדרים בלבוש ההודי. גרים בחדרים זולים מאוד, מוכנים גם לשרותים ומקלחת לא צמודים, ולהצטופף יחד. המחיר משתלם: בין עשרה לעשרים שקלים "גג" ללילה. מגיעים למספר חודשים, כשמסתיים המסע כבר מדברים על זה שיגיע בעקבותיו.
צעירים אלה המשתקעים במקומות לזמן ממושך, משאירים עקבות עבריים בכל מקום: פרסום מסעדה, חנות ומה לא... שלטים עבריים הבולטים בחוצות.
זוגות צעירים ומשפחות עם ילדים צעירים - מגיעים אלה הנמצאים בהפוגת לימודים או עבודה, או אלה העוסקים במסחר וכד'. כבר פגשנו כחמש משפחות כאלה באזור לה ומנלי.
חלק מחברה אלה פוגשים גם בבית היהודי. מיטב הנוער המגיע לקידוש, סעודת שבת ולהבדלה. נותן קולו בשירה ולוקח חלק פעיל בפעולות השונות שמציע הבית.
והצעירים בגילנו:
לא רק ישראלים. מי שלוקחים פסק זמן מעבודה ויוצאים למסע: אישי או תרבותי. בין שלושה שבועות לחודשים ספורים בדרך כלל. משתקעים במקומות ספורים, מטיילים באמצעים שהסביבה מציעה:מונית, ג'יפ, אופניים, טרק... גם מנסים להתערות באוכלוסיה. גרים באירוח משפחתי, או גסט האוז קטן המאפשר קשר עם המשכירים. הרוב גרים בגסט האוז גדול יותר, או במלונות הצצים כפטריות לאחר הגשם.
ריבוי מיוחד בקרב הגימלאים. חוויה אתגרית (לפעמים פחות ממה שזה נשמע) אוריינטלית וריווחית. כרגע - זול מאוד יחסית.
חבורות מתגבשות ונפרדות לפי העניין. לרוב גם מגלים מכרים משותפים. מעדכנים את המסלול לפי המלצות.
כמעט אקס-ישראלים:
שבחרו לקבוע את מושבם בהודו - עד כמה שניתן. הודו מנפיקה אשרה לחצי שנה בלבד. לאחריה נדרש התייר לעזוב. הוא גם אינו יכול לרכוש בה דירה.
יש מי שכבר חיים בהודו מספר שנים. משתדלים לקצר את השהות המתחייבת מחוץ להודו. בדרך כלל הילדים הבוגרים והנכדים גרים בישראל או במדינה אחרת. מרבים לטייל בתת היבשת. זה זול, ולטענתם גם בטוח. למגורי קבע שוכרים דירה, ובטיולים מתאכסנים במלונות פשוטים עד פשוטים למדי. לא משהו להתהדר בו כאשר זה לאורך זמן.
מעט מן המעט שכבר נכבשו לבודהיזם ובמורא קודש מזכירים את "הוד רוממותו" (הדלאי למה), ואף משתטחים לפני הבודהה במיומנות מרשימה. באותה נשימה גם מסבירים כמה קשה להם ההגעה לישראל...את בית חב"ד הקרוב הם פוקדים רק בזכות "פירורי הלחם של השניצל"...תיירים נעזרים רבות בידע שצברו, אלא שבסופו של יום הם אלה המחזקים את הקשר עם התיירים הישראליים, גם אם זמני הוא... שמא: ישראלי הוא ישראלי, גם אם חושב שאיש העולם הוא?

השיבה מהודו

מי יכול לישון מחצות ועד 1 ו-40 דקות של החודש החדש? כבר חשים את קירקורי הבטן לקראת הטיסה הביתה...
הטלפון של פקיד הקבלה לא מעיר אף אחד, אנחנו כבר כמעט מוכנות.
לאחר עיכוב בשל בעיות טכניות, וצירצורי מנוע שמעולם לא שמענו כמותם, אנחנו באוויר. חסרים אורינטציה של זמן ומקום: התקשורת עם נוסעי המטוס לא במיטבה הפעם. מקווים שאלה כל הבעיות...
בעמאן הפוגה קלה, ועולים לטיסת "צחוק" - עוד לא ממריאים, וכבר נוחתים. בונוס נוסף: סיבוב מעל לים.
פגישה נרגשת: הבנות ושניים מהנכדים. צחוקים, משחקים במי המזרקה, ומה לא - כיף.
פרידה זמנית מנ'. עד הטיול הבא...

home sweet home

tonight going back home.

in our hotl there is a free internet. but only in english.

after vissiting lot of delhi markets, and buying quite...

we are almost ready elying back home.

after a little rest i'll finish writing this blog.

see you in ISRAEL

המושבה הישראלית המרשימה

ק'-
מושבה ישראלית מרשימה של מחורפנים וסטלנים.
במרחק כשלוש שעות נסיעה ממנלי במונית צמודה פוגשים את ארץ ישראל היפה...
שעת בוקר במסעדת: " סמי בורקס המקורי" (כל השלטים בעברית). שולחן של דוברי עברית: אמהות ובנות.
שולחן לידנו:ד'- בחור נחמד, קיבוצניק מהצפון, בחורה מהדרום - נראים כבר מתודלקים. מוציאים כלי עישון בצורת קונוס, ממלאים בחומר ומעשנים. ענני העשן מתפשטים בסביבה, ואני בטוחה שבעוד דקה גם אני מעשנת - פסיבית כמובן. מזל שהפסיקו, כי מגיעה ארוחת הבוקר הישראלית שהזמנו: לבנה טעימה, חביתה, מעט ירקות וטוסטים. מתפתחת שיחה ערנית. ד' מסביר לנ' את כל רזי הסם. הג'ארס גדל בחוצות חופשי. צריך להמתין לספטמבר ולקטוף את הפרחים. ממוללים ו... הרעיון ברור המומחיות במיטבה. שתי בנות חדשות בשכונה. הגיעו היום. לא ברור לנו מה עישנו, אולי באמת סיגריה "תמימה".
מצטרף בחור ירושלמי. גם הוא כבר נראה מתודלק. המשכה של שיחה עירנית. לדעתי, אין להם מושג ולא מנחשים את תחום עיסוקי. מסיימות את הארוחה שלנו. שואלת את ד' מה יעשה כשיהיה גדול. הבחורה מסמנת תגובה של חופרת. מה זה השאלות הללו?
ובינתיים, בשולחן צדדי אחר יושב בחור ישראלי. צלחת דייסה או משהו לפניו, והוא אוחז בכף. מערבב מעט את האוכל. מנסה אולי להיזכר מה תפקידה של הכף. משחק איכשהו..ובעצם אינו אוכל דבר. אמאלה, הבחור נראה לנו מחורפן על כל הראש. ממש. עד שסיימנו את הארוחה כבר נעלם.
החבורה השמחה מכינה שוב את כלי העישון. מציתים את האש וענני עשן ממלאים את החלל. בורחת לאחר מילות נימוס מתבקשות... עישון פסיבי - כבר אמרנו?
מ ז ע ז ע !
פוגשות בחור שמבקש תרגום לשלט הכתוב בעברית. צלם אמריקאי שמתעד את האוכלוסיה הישראלית בהודו/קאסול. דווקא בהיבט חיובי. התגייסות כולם בעת צרה. מתעדכנים ממנו ביחס לישראלי שנעלם באזור. הצלם לא ממש אופטימי, אבל מתרשם מהפעילות לאיתורו. יפורסם כנראה בג'רוזלם פוסט.
חוזרות ממניקרן שוב לקאסול. עוברות בבית חב"ד. אני מצליחה לסגור מישהי בשרותים...החילוץ היה מהיר...
בבית קפה אחר, שגם אליו מובילה כתובת עברית, פוגשות שוב את הבנות ואימותיהן. שתי הבנות חברות, שהחליטו להזמין את אימותיהן להודו לרגל יום הולדתן ה-60.
בצד מעשנים חופשי ממש.
מתארגנות לשולחן משותף. מגיעה ישראלית נוספת, שבעלה והילדים שלה נסעו לטיול בסביבה.
על צ'אי מסאלה מתעדכנות שוב במה שכנראה קרה לישראלי. יצא עם חבר והתפצל ממנו במהלך ההליכה. מתארגן צוות איתור. מספרים על התפקיד החשוב של בית חב"ד: הצליחו כבר להציל מספר ישראלים, שפנו לדת. גם סוג של סם? אבל עדיף אלפי מונים... גם רופאים בכירים כבר באו להציל כאן את הילדים שלהם...
אחת האמהות פורצת בבכי. כבר ביקשה לקצר את הטיול. היא אחות במקצועה, ולא עומדת בנזקים שהילדים יוצרים לעצמם... איזו מתנת יום הולדת...
גם באולד מנלי - מקום מושבנו עד מחר אחה"צ - רואים את הישראלים, וחשים בתידלוק שלהם. אבל לא ראיתי את הפעולה מתבצעת בפרהסיה, ולא נתקלתי ברמה כזו של פריצות.
הורים צריכים כנראה להתעורר...

המקום מדהים. אבל כישראלית - לא פשוט.

500 ק"מ ב- 24 שעות

הרבה אנשים פוגשים בדרך. גם מומחים להודו שכובשים את משעוליה ברגליים ובלב, וגרים בה את רוב זמנם האפשרי כבר כמה וכמה שנים(הודו מנפיקה ויזה לחצי שנה בלבד. לאחריה צריך לעזוב את המדינה ולהנפיק אשרה חדשה).
המלצה חמה שקיבלנו: לנסוע במיניבוס באופן ישיר מלה למנלי. עדיף על פני הג'יפ הקופצני, ובמיוחד להימנע באופן מוחלט מלינה באתרי האוהלים שבדרך. המלצה כה מקצועית הריצה אותנו לבטל את הג'יפ שכבר הוזמן, וללכת לסוכנות עם ל' להזמין כרטיסים למיניבוס. מיניבוס - נוסעים כ11 נוסעים. מסמנים מראש את המקומות. הנסיעה ישירה עם הפסקות קצרות בדרך. "המקלים" (או הלא ישרים) מדברים על כ- 15-16 שעות. האוביקטיביים מדברים על 20 שעות.
בקיצור...וכאן מתחיל הסיפור הארוך...
הסוכנות שהומלצה לנו ושבה הזמנו את הכרטיסים - כבר הוכיחה לנו את "אמינותה" בטיול לאגם...ובכל זאת חשבנו שמדובר בעניין מקומי בלבד.
הנסיעה בשתיים לפנות בוקר. שינוי: אחת עשרה וחצי - כלומר הוקדמה היציאה. הפתעה: בעשר בלילה מעיר אותנו מנהל הסוכנות לבשר שהנסיעה בשלוש וחצי. בחמש בבוקר היינו בדרך למנלי...זה יותר טוב ממה שחשבנו, כבר היינו בטוחות שמדובר בפלופ גדול - אז לפחות כבר נוסעים. שלושה מיני בוסים יוצאים לדרך.
הרכב שלנו בסדר גמור. הנהג מקצועי מאוד. עוד שתי ישראליות צעירות, הודי אחד, וחלק ממשלחת נוער אנגלית שמבקרת בצפון הודו.
הדרך מ ה מ מ ת . צוקים של ארבעה, חמישה וגם למעלה משישה ק"מ. מתחילות בקניון מדהים: צוקים בגובה קילומטרים, ואנחנו לאורך ערוץ הנחל נוסעים ונוסעים ונוסעים... ממשיכים במדבר הררי שנחל זורם בתוכו. גם נאות טבע - אבל לא רק. שלג על הפסגות. מגוון אדיר של נופים. צחיח, ירוק ועוד ועוד. צבעים מהממים של הסלע. שמים נהדרים. כל זה מתובל גם בנסיעה על "פי תהום". מושג זה קיבל משמעות מיוחדת... לעיתים עוברים מפל השוצף את מימיו על הכביש לפני נפילתו לתהום. גובה המים משתנה ממפל למפל. אבל הנהג מקצועי - כבר אמרנו.
האווירה במיניבוס נחמודת מאוד. עם הישראליות אנחנו כבר מקיימות חברות עזה...
הדרך ריקה מישובים, למרות זאת רואים פה ושם מעט עדרי צאן. עוצרים להפסקות אוכל בשתי דהבות. דהבה - מעין מסעדת דרכים. למתבונן בכלי הבישול- יוצא בדרך כלל התיאבון...אבל, הכלים דווקא נקיים מאוד. במיוחד אם הם עשויים נירוסטה. רואים שהם מבריקים. על הסירים נדבר פחות, רק נאמר שאם מבשלים אוכל הרבה זמן ומרתיחים המון - אז כל המיקרובים הולכים למקום שכולו טוב...
בהפסקה השניה אכלנו מנה אחת משותפת של אורז ודאל (תבשיל עדשים). אכלנו ושיירנו - והיה טעים. חריף במידה.
בדרך חולפים על פני מאהלי התיירות. אוהלים באמצע השום מקום. בלילה קר מאוד. הרבה לא ממליצים בחום על שהות בהם.
לאחר נסיעה בנופים מהממים (כן, אני יודעת שכבר כתבתי זאת) של כ - 15 שעות מגיעים לעיירה קיילון. יש מי שעוצר בה ללינת לילה, וממשיך למחרת למנלי - אלה החכמים. אנחנו - לא!
צמודות להמלצה שקיבלנו (האחריות - עלינו) לסיים את כל הנסיעה בלי הפסקות - זה אומר שמוותרים על המשך הדרךבמיניבוס. למחרת - צריך להתארגן בנסיעה עצמאית. היום הייתי לנה בקקילון - וממשיכה עצמאית למחרת. אם נוסעים בג'יפ - התכנון הרבה יותר קל. בתיאום מראש כמובן.ואנחנו עדיין בדרך - להזכירכם.
או כאן מתחילה חוויה אחרת:
יורד הערב. כמעט כל התהומות שעברנו באור יום, אנחנו מקבלות חוויה מתקנת גם לשעות הלילה. נוסעים בכבישים לא כבישים עם מהמורות, ערימות של אבנים וכו' כחלק מתהליך שיקום ושיפוץ ובנייה של הכבישים. נתיבים (זה לא ממש כביש...) שלפעמים צרים למכונית אחת, וזו דרך דו כיוונית...מטפסים על הרים, יורדים גאיות. כל הנוסעים די אדישים. נ' ואני דרוכות ומעיזות גם להביע דאגה. במיוחד במקומות בהם ערפל כבד אינו מאפשר ראות בכלל (למזלנו: מקומות ספורים כאלה). נוסעות ומפנטזות על המקלחת החמה בחדר שכבר הוזמן...ומקוות לטוב.
במצב רע צריך לזכור, שיש גם רע יותר...
כשיורדים מהר מאוד גבוה (מעבר הרים רוטנג) נתקלים בטור ארוך מאוד של מכוניות, משאיות ומה לא. עד היום לא ממש ברור מה עיכב את כל הטור הזה, אבל זה לא שינה את המצב. כולם נכנסים למצב של שינה בכל המכוניות שלידינו. בקרבת המקום התקוע יוצאים נהגים וחושבים על פתרונות אפשריים.
לאחר כשלוש שעות של הקשבה לנחירות...המכונית שלנו יוצאת להשלמת הדרך למנלי.
בחמש בערך הגענו למלוננו הקט והנחמד. ממתינות מעט, ומקבלות חדר בקומה רביעית. את המעלית עוד לא בנו...אולי בהמשך. אבל זה ממש לא מפריע. אנחנו כבר מתורגלות בעליות ובירידות.
ולסיום סיומת: הדרך מלה למנלי - מהממת. אבל בנסיעת יום בלבד. חשוב לעשות את הפסקת הלינה בדרך, ולצאת רעננים וטובי לב למחרת לשש-שבע שעות נסיעה . באשר ללינה על אם הדרך בגלל רכב תקוע - שאנטי שאנטי...אנחנו בהודו.

נוסעים לאגם

נ' כבר מחוברת לקבוצת ישראלים אחרים המתכננים סיור לקשמיר, ואנחנו רוצות לסגור את הטיול לאגם פנגונג.
אתמול מסרנו את הדרכונים, כדי שיכינו לנו את הפרמיט. "סגרנו" עם הסוכנות נסיעת יום לשם ובחזרה. בערב מבשרים לנו, שהאפשרות היחידה היא ליומיים בלבד. בדיוק קיבלו טלפון מהאזור....התלבטות...בתשע וחצי מחליטות שהנהג לא ממש נראה לנו, מושבי הרכב ידעו ימים טובים יותר...בקיצור: משלמות רק עבור הפרמיט ומקוות למצוא טיול להיום, שאם לא כן הפסדנו אותו וחבל...
בסוכנות אחרת מנסים לבדוק אפשרויות גם אצל עמיתים. י ש - היום בשש. יוצאים וחוזרים באותו היום. למה?איך?לא ברור.
בג'יפ פוגשות ארבעה מקומיים. כלומר הודים שמבקרים בלה. הם לא שמעו על בעיות, והם יודעים שזה טיול יומי בלבד...
הנהג מתברר כמיומן מאוד. החב'רה נחמדים ובמיוחד שקטים. אנחנו בחלקו האחורי של הג'יפ - יחסית, בסדר גמור.
דרך מ ה מ מ ת גם עם תהומות, ועדיין מהממת. נוף מגוון מאוד. הרים מדבריים המזכירים את שלנו, ברקע שלגים, בתווך נאות מדבר מדהימות, ומים מים מים. המון. גם בנוף המדברי זורמים נחלים שוצפי מים. מקסים.
מגיעות למעבר בגובה 5300מ' אני כמעט שלוקחת כבר כדור. מרגישים. אחר כך כשיורדים מעט המצב משתפר.
מגיעות לאגם מרשים. שליש ממנו בשטח הודו ושני שלישים בסין. אנחנו על הגבול. נוף מהמם, מזג אוויר מקסים, והתפריט: שתי בננות לכל אחת וארבע לחמית...את ההשלמות עשינו אחר כך...
בינתיים מתפתחת שיחה עם שניים מההודים: חברים מילדות. בגימלאות. האחד מספר שכלתו עובדת בפונה בחברה ישראלית: אמדוקס. מוכר לא?!
הפוגה באגם לתה חם. חזרה - אותה התרשמות - חוויה.
והייחוד שבחוויה - הטיול היה ליום אחד בלבד. תאם את הלו"ז שלנו.
ראינו את אתרי הלינה ללנים במקום. נראית חוויה.
מחר: חמין וסלטים בבית היהודי. בלילה שבין שבת לראשון - יוצאות לדרך למנאלי.

להמו

א' ול' הולכות מחר ללהמו - וזו לא התנסות ראשונה שלהם. הסכימו שנצטרף אליהן, למחרת בשעה עשר.
יורדות את כל המיין באזאר, עוברות את השוק הטיבטי האמיתי, נכנסות לסימטה שרק א'יודעת לנווט אליה ומצטרפות לזקן שכבר ממתין. קובעות ביננו את סדר התור: הזקן, א' וכו'. מתכנסים נוספים. בעיקר נשים, חלקן מלוות בילדים. גם צעירות מקומיות. אנחנו הארבע יוצאות הדופן...
בפינת החדר שנצבע פעם מזמן בירוק, שולחן ועליו קעריות קטורת וחומרים מחומרים שונים. מצטופפים וממתינים. חשבנו שיש כאן יחס אישי ואינטימי. מגיעה הלהמו ומצטרפת אל עוזרתה שכבר ממתינה. האקסטזה של העוזרת גורמת לקפיצות קצובות בגוף. שתיהן פועלות בקצב מדהים: שרות מתנועעות. צלצולי הפעמונים והתוף הקטן משלימים את האווירה...
הלהמו מתייחסת לכל אחד. למי בודקת דופק, לאחר נושפת משהו מהבטן ויורקת את הרעל החוצה. מקבלת מידע על הבקשות הרפואיות של כל אחד מהנוכחים...כן גם מאיתנו. וגם אנחנו עוברים את ה"חוויה" - אבל בצורה מעודנת הרבה יותר. נ' הוזמנה פעם נוספת כדי לקבל את ברכתה. יהיה טוב הבטיחה. רק להחליף רופא. אמן ואמן. בחורה חמודה מתרגמת לנו. מבטיחה שאם נאמין, הכל יצליח. גם היא באה לקבל עזרה. והיא סטודנטית להנדסה...
הלהמו היא המכשפה. במקרה הזה לדאקית. קראתי אודותיה לפני שיצאנו לדרך. ידעתי שזה ממש לא בשבילנו...אבל - הזדמנות מנצלים, וזו היתה חוויה מרתקת.

ועוד יסופר...

על ה"לה - מו" - מכשפה בלשון העם
הפגישות עם ל' וא'
ועוד ועוד...
בינתיים מתכוננות לטיול לאגם פנגונג

מה אנחנו מחפשים בדיוק בלה?

20 ביולי - החלטה: יוצאות בעוד יומיים למנאלי. הזמנו ג'יפ. גם אם נהיה לבד - נסתדר, אולי נמצא שותפים נוספים. ר' מסרבת להצטרף. פוחדת מהדרך. התכנון לנסוע יומיים, לישון באוהל אבל במקום נמוך יותר. ר' החליטה לחתוך וקנתה כרטיס לדלהי למחר בבוקר. בשבילה שמחנו, למרות שקיווינו שתיסע עימנו למנאלי ומשם תמשיך. נפרדנו על קערת מרק עם מומו (כיסונים טיבטיים), ולא שכחנו להצטייד בקונדישנר...
ל מ ח ר ת
נ' גילתה נתיבים חדשים והזמינה אותנו לטיול בתוך ירוק וזורם וכיף. חצי יום בדרכים, שנמצאות חצי צעד מהמרכז. שלווה, אוויר. כיף. גילינו את לה. רוצות להישאר עוד. מודיעות לסוכן שדוחות את הנסיעה (כל הודעה כזו כרוכה במסע הלוך ושוב, תקשורת בעייתית). פוגשות שותפים פוטנציאליים. בערב פוגשות את ל' וא'. א' (62) החליטה למצות את החיים. חיה בהודו חצי שנה לסירוגין עם הארץ. ל', ששמה הישראלי עלום, הופיעה במוסף הארץ לפני זמן לא רב. גם היא חיה חצי שנה בהודו. שאלה ראשונה: יש לכן ספרים להחליף? משפט שני, הולכים לאכול יחד. שיחה מעניינת וקולחת. נותנות רעיונות ומשתפות במידע. מאוד לא ממליצות לרדת בג'יפ - קופצני ולא נוח (לאחר מכן שמענו גם דעות אחרות בנושא). גם הלינה באוהל בשטח מאוד לא נעימה. מאוד קר. ממליצות על ירידה במיניבוס. אנחנו מקבלות את ההצעה ומבצעות מיידית. רכשנו כרטיסים לראשון לפנות בוקר.
היום מחפשים לנ' מקום משודרג בלה. מוצאים מקום מקסים ונקי.עוברת מחר. נ' ונ' בעלות טעם משובח מאוד - הולכות לשוק. אני יושבת על הנט ומצטרפת אחר כך.
תה ג'ינג'ר וכו - ביטול הנסיעה בג'יפ - סיור שווקים: קונות משמש, אננס, מלפפון ושלוש עגבניות. בערב ניפגש שוב עם נ' ל' וא'...כרגע מאחורי דיון מעמיק על מה עושים בהמשך. קבוצת חברה דנים לגבי רישום לאוניברסיטה, ומה לעשות עם הקורסים ביהדות...ממש בונים מערכת.
בהמשך: פרק על הישראלים ועוד.